הסיפור שלנו

זה התחיל שבוע לפני יום הנישואין שלנו. חיפשנו מה לעשות - וכל הרעיונות נשמעו כמו שנה שעברה: עוד מסעדה, עוד מתנה שתישכח במגירה. רצינו משהו אחר. משהו שעושים יחד, לא רק מקבלים.

ואז עלה רעיון קצת מוזר: למה שלא נשב ונצייר? לא ציירנו מעולם. אף אחד מאיתנו. הוצאנו שני קנבסים, כמה צבעים, פרסנו עיתון על השולחן, הדלקנו נרות - והתחלנו.

מה נגיד לכם? היה מצחיק. היה משחרר. דרכנו אחד לשני על הצבע (תרתי משמע), טעינו, תיקנו, צחקנו - ובסוף הערב עמדו מולנו שתי תמונות. לא מושלמות. שלנו.

הן תלויות אצלנו עד היום. וכל פעם שאנחנו עוברים לידן, אנחנו נזכרים לא בציור - אלא בערב.

ככה נולדה "סדנה בקופסה": מהרצון לתת לעוד זוגות את הערב הזה, בלי שיצטרכו לחפש ציוד, בלי הדרכות מסובכות, ובלי לצאת מהבית. קופסה אחת שמחכה על השולחן, וכל השאר כבר קורה מעצמו.

ומאז, כשחברים שואלים אותנו מה לקנות לזוג ליום נישואין, ליום הולדת, או סתם כי מגיע להם - התשובה שלנו תמיד אותה תשובה: אל תקנו להם עוד חפץ. תנו להם ערב. כזה שנגמר בשתי תמונות על הקיר, ובזיכרון שנשאר הרבה אחרי שהצבעים התייבשו.